מסתבר שיש תקווה,בלי שום קשר לגיל או למצב נפשי.ההגדרה הכה בנאלית : החיים הם כמו גלגל , פעם אתה למטה ופעם אתה למעלה.היא הגדרה נכונה ומשקפת מצבים קיימים.כדי לזכור שאכן יש לנו תקווה שבלעדיה אנו חיים פחות טוב וללא תכלית.
אני מביטה בתמונות אחדות של האיש עימו אני חולקת את חיי.
בתמונה אחת נראה גבר במדים,כשראשו נשקף מבעד לחלון של המכונית.
על פניו משקפי שמש כהים,דמותו אומרת גבריות מוצלת,מלא מסתורין.
בתמונה אחרת שוב במדים ,יש בהטיית גופו,בפיסוק הקל של רגליו ,
ביד המונחת בכיסו,במבט שהוא מישיר.
איזו שהיא גאוה בלתי מכוונת ובלתי מבויימת.
תחושה פנימית של כוח.
ועוד תמונה עומד בזקיפות קומה עם אנשי מדים אחרים,שואל,מראין,כותב,מתבדח,צוחק,וכולם מסביב מתרכזים ולא מסירים מבט.
ועוד תמונה,הוא שוכב במיטה,פלג גופו העליון חשוף,
זרועותיו העירומות מוטלות לאחור בזווית ישרה לצידי ראשו,כמו שילדים נוהגים בשנתם.
הביטו בתווי הפנים היפים,,בעיניים הגלויות,בשפתיים הרכות והחיוך...
החיוך השפוך על פניו,הרי זה חייב להיות החיוך,
בדיוק אותו חיוך שבו קידם את פני ביום שנפגשנו.
אני מתקשה להאמין,האם זה אותו אדם?
הדמות המסתורית במכונית,הגבר החסון בעל העמידה הזקופה,
האיש הממגנט סביבו אנשים,
האם באמת האיש החושב,הכותב,האחראי על דברים חשובים ,
אותו האיש שם את ראשו בלילה בקימור צווארי ומבקש חיבוק?
לחשוב על כך,שאנשים חשובים,יושבים מאחורי שולחנות כתיבה,נותנים הוראות בטלפונים,יכולים להיות רכים,פגיעים,
איזו מחשבה מתוקה.מחממת את הלב.
ואני חושב:כמה טוב שעברתי את השינוי הגדול בחיי.מגבר שלא הפסיק לבגוד,גבר לא נאמן גם במערכות ארוכות שונות ורבות הפכתי להיות האיש הנאמן ביותר במדינה.כן!! ממש כך.
קרימינולוג ויועץ ארגוני
